אירועי ה-7 באוקטובר והמלחמה שהחלה בעקבותיהם הביאו לתחושות קשות בקרב אזרחי ישראל- אובדן הביטחון האישי, העצמת תחושות הפחד והחרדה וסימפטומים פוסט טראומתיים. בין הנפגעים הישירים מהמלחמה ההולכת וגוברת- החברה הערבית בישראל:

בדרום- בקרב האוכלוסייה הבדואית בנגב עשרות נהרגו תחת מתקפת טילים, אחרים נרצחו במקום עבודתם, חטופים, עשרות פצועים ואלפי נפגעי חרדה וטראומה.

בצפון- ישובים רבים פונו, אחרים בחרו להישאר תחת מתקפת טילים יומיומית, קהילות שלמות מהחברה הערבית שנפגעו וכאלה שסוחבים את השפעותיה העקיפות של המלחמה – אי תעסוקה, ילדים ובני נוער שלמדו במקלטים או בזום.

התוצאה -עשרות הרוגים, מאות פצועים, אלפי נפגעי חרדה וטראומה. ילדים, בני נוער, צעירים ומשפחות שברגע אחד כל עולמם קרס עליהם.

הנתונים מדברים על פגיעה רגשית הצורך 85% מהילדים ובני הנוער בישראל. בחברה הערבית הפגיעה לעיתים אף יותר קשה- היעדר מרחבים מוגנים ברוב הבתים, היעדר מידע והנחיות בשפה הערבית – נהלי חירום, התמודדות עם מצבי חרדה וטראומה, כלים לשיח עם הילדים, חשיפה לתמונות ולסרטונים הקשים שהופצו לצד הקושי בתיווך המידע, מחסור באנשי טיפול דוברי השפה ועוד.

כל אלו הובילו לפגיעה קשה בתחושת הביטחון האישי לירידה בחוסן הנפשי בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל לצד עלייה משמעותית במצוקות הרגשיות, בתסמיני חרדה ופוסט טראומה בעיקר בקרב ילדים ובני נוער.
על מנת לתת מענה מקצועי לאוכלוסייה זו יש צורך בתוכנית הוליסטית כוללנית מותאמת תרבותית שתפעל במסגרות החינוך הבית ספריות וכוללת שיתופי פעולה ואיגום משאבים בין מגזריים- משרד החינוך, משרד ירושלים, מוסדות אקדמיה, ארגונים ומגזר שלישי וקרנות ופילנתרופיה.